פעם חשבתי שיש בזה כמה דרגות…

אבל ככל שהתקדמו החיים גיליתי שהשוני ביניהן קיצוני לחלוטין..

מה אתם שואלים?

הבה ונבאר:

כשהייתי ילד עד אזור גיל הבגרות, כשהייתי מסתכל על אנשים מבוגרים באזור גילאי ה35-50, ומעלה, הייתי אומר לעצמי: "איזה כיף להם כמה הם עברו בחיים, הם זכו לראות את בבא סאלי ע"ה, את בבא מאיר ע"ה, את ר' בן ציון אבא שאול ע"ה, אנשים כמו הרב'ה הלב שמחה מגור ע"ה וכדו' ועוד הרבה מגדולי ישראל מכל העדות והחוגים [ויסלחו לי הקוראים אם פיספסתי מישהו].

אנחנו בדורנו אומרים שזכינו לראות גדולים בישראל, אך, כמה אנחנו למדים מהנהגותיהם?

לא בכדי אמרו חז"ל: "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"…

כמה צריכים לכבד את האנשים של הדור הקודם שחיים בינינו.

וכשאתה מעיין בזה עוד אתה מגלה דרגה אחרת בהסתכלות על גדולים בישראל, שזה כמה תורה הם למדו, מתי הם סיימו לדוגמא את הש"ס לראשונה בחייהם? איך הם עובדים על המידות? מה הם בדיוק עושים בחודש אלול? ועוד כהנה וכהנה…

כשבאים מכיוון כזה אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כנמלים לפני הר גבוה, כי אז אתה מבין את ההבדל בין ה"דור הולך", ל"דור בא"…

והיכן מגלים את זה בפרשת השבוע?

הבה ונראה:

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז,יא).

פירש רש"י: "אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין".

ומה קורה אם אני חושב אחרת?  לכאורה דמוקרטיה? אסור לי?

על זה עונה הרמב"ן ע"ה ממפרשי התורה וזה לשונו: "אפילו תחשוב בליבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך ציוה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו".

אל תחשוב שאתה יודע הרבה יותר מהם…

הבה ניקח לדוגמא, אם אדם יבוא ויתייעץ עם חבירו על איזה שהוא עניין חשוב, וישמע את הצדדים שחבירו יפרוס בפניו, ובסופו של דבר הוא יקבל את הדעה שלו באומרו: "הוא ייעץ לי מכיוון שלא חשבתי עליו"…

הוא לא יעשה כלום מבלי שיקבל את "חותמת ההכשר", של הרב שאיתו הוא מתייעץ כי הרב הוא המכריע..

ואם יבוא עכשיו ציקו' של 2021 שמסבירים לו את הדברים בטוב טעם ודעת, בחכמה ולא בצורה אמוציונלית, שאתה רוצה באמת להעביר מסר, והוא מבין אותם אבל שואל כך:

"אז אם כן, למה ציווה הקב"ה על 613 מצוות א"א פחות מדוע כל כך הרבה?

הבה נענה לו מדברי הגאון ר' שמחה זיסל זיו ברוידא זצוק"ל המכונה ה"סבא מקלם" קדוש ישראל (בית קלם, דברים, עמוד שצה') הגזירות שגזרו חז"ל מן הדין (מצד ההיגיון של הדברים) שחייבים אנחנו לקבלם. כי כמו שבמשפט המלוכה, אף שלפרטי האנשים ימצא שאין מהצורך אליהם החוק עכ"ז כיון שלכלל מן הצורך הוא, נחקק החוק באין הפרש. ככה בזה מהמושכל שיצטרך האדם לעשות גדר שלא יעבור הגבול, כמו שמזהיר הרופא לחולה הרבה יותר מן הראוי. וכו'.

ואם נניח על השיווי של הדת (עניני דת וכדו') בוודאי פרצו הגבול כי גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן (מכות כג:) וזה יאמר לא ציוותה התורה אלא כך, וכמו שאומרים המתפקרים כי חזיר אינו אסור אלא במדינות החמים, וכהנה רבות. על כן מהמשובח לגדור הרבה מקו המשווה (הקו השווה ביניהם), וכדאי כבוד של מי שאמר והיה העולם להרבות בגדרים, כמאמר הנביא "לכבודי בראתי" (ישעיה מג,ז)…

והדברים מובנים, כמה צריך להיזהר בדברי חכמים, כמה כשמסבירים ומבארים גם כן את ערכי היהדות הנעלים לאנשים כמה צריך להיות חכמים ולא אמוציונלים, אלא להעביר מסר ברור לא מתוך כפייה, אלא מתוך נועם צוף התורה!!!

וראיתי סיפור נפלא על כך כמה נעלה הערך של "הולך את חכמים יחכם" (אוצרות התורה, דברים, עמוד רי):

"בתקופה הראשונה לרבנותו של ר' יצחק זאב הלוי סולובייציק' זצ"ל בבריסק, באו קציני צבא לבית הכנסת בראש השנה, לדרוש מהרב שיתלווה עימם כדי להגיד וידוי עם אסיר יהודי שנשפט למוות. מאחר והחוק שאי אפשר להרוג עד שיאמר הרב וידוי עם הנידון. אך הרב עמד באותה שעה בתפילת שמונה עשרה של שחרית, לא רצו הקצינים להפריעו, ועזבו את המקום באומרם שישובו שנית כעבור זמן. כאשר הציע מישהו מהקהל לקצינים שיקחו רב אחר מתוך הקהל, אמרו להם שקיבלו פקודה להביא את הרב הרשמי.

לאחר שנסתלקו סיים הרב את תפילתו, ומששמע על הענין החליט לא ללכת וטעמו ונימוקו עימו. משנודע הדבר, נמצאו בין קהל המתפללים אנשים שהעלו חשש שמא יבולע ליהודים לו לא יצייתו להוראת השלטונות, ומכיון שהרב היה עדיין צעיר לימים (בגיל 23 בערך) וכולם הכירוהו מקטנותו, הרשו לעצמם לחוות דעה זו בקול רם. אחדים מהם אף העזו פניהם וטענו לרב שהוא מסכן את כל הקהילה, אך דבריהם לא הועילו והרב נשאר נחוש בדעתו.

באמצע תפילת לחש של מוסף באו הקצינים בשנית לבית הכנסת. הרב, שהבחין בהם, נשאר עומד על מקומו שעה ארוכה כאילו עדיין באמצע תפילתו, ובכך מנע מהם לגשת אליו. סבלנותו של הקהל פקעה, עד שקם אחד מזקני המקום והציג עצמו בפני הקצינים כרב הרשמי, והלך עימהם, אמר עם הנידון למוות את הוידוי, ומיד אח"כ הוציאו את היהודי להורג..

אחר התפילה הגיעו שוטרים לבית הרב בבהלה, בני הבית פחדו כיון שחשבו שבאים לאסור את הרב על שסירב לציית להוראת השלטונות, עד מהרה התברר שהללו שוטרים מעיר אחרת שנשלחו לשאול אם הרב הלך כבר אל הנידון למוות, שכן אם יצא לדרך יש למהר, כיון שזה עתה התברר כי היהודי ההוא הואשם בטעות, ולמעשה הינו חף מפשע, ואין להוציאו להורג.

עד מהרה התברר כי הזקן ש"התחכם", ויצא לשביעות רצונו של הקהל לייצג את הרב גרם למותו של היהודי, ואילו היו סרים למשמעת הרב, שהיה אמנם רך בשנים אך אב בחכמה לא היו נכשלים"..

כמה זה חשוב!!! 

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

ויתקיים בנו "שובו אלי ואשובה אליכם"!!!

אמן ואמן!!

====

המאמר נכתב לרפואת:

חנה בת מיכל תחי'.

נעמה בת רויטל תחי'.

רון בן כרמית הי"ו.

בתוך שאר חולי ישראל..